<h1>כל בו הלכ' קריאת התורה סימן כ'</h1>
<h2>דף כא.</h2>
אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו החזן לקרות ואפי' החזן עצמו לא יקרא אם לא יעמוד אחד מן הצבור עמו כדרך שהחזן עומד עם הקורין. תוספתא חזן העומד לקרות עומד אחר ומחזן עליו פירוש שזהו כבוד התורה כשאחד עומד אצל הקורא. ונוכל ללמוד מזה שאם היה החזן כהן וקורא ראשון שאין ראוי שיקרא יחידי אבל צריך שיעמוד אחד מן הקהל ויחזן עליו ויעמוד אצלו.
ועתה אכתוב משפטי קריאת התורה בכל יום ספר למען יתבאר לכל קורא מה יהיה משפט הקריאה ומנהגותיה בזמן הקריאה בין בחול בין בשבת בין בזמנים אחרים. המנהג הפשוט להשלים התורה בכל שנה ומתחילין אותה בשבת שאחרי סכו' וקורין בפרשת בראשית וכן בכל שבת קורין פרשת אותה שבוע עד שגומרים אותה בחג הסכות. בשני וחמישי קורין שלשה עשרה פסוקים בסדר השבוע והטעם כמו שכתבנו במקומו ובמנחת שבתות קורין בסדר השבוע הבאה שלשה עשרה פסוקים לכל הפחות והטעם מפני יושבי קרנות שלא יהיו כל השבוע בלא תורה וכן בתענית ובמעמדות קורין שלשה ובראשי חדשים ובחולו של מועד ד' ובחנוכה ובפורים שלשה ובי"ט ה' וביוה"כ ו' ובשבתו' ז' נקוט האי כללא בידך כל דטפי מחברי' טפי חד גברא. הנה התבאר לך דבשני ובחמישי קורין שלשה וביום שיש בו מוסף ד' ביום טוב שאסור בעשיית מלאכה ה' ביום הכפורים שיש בו כרת ו' בשבת שיש בו סקילה ז'.
ובשבתות וימים טובים וביום הכפורים בשחרית אין פוחתין ממנין הקוראים שכתבנו אבל מוסיפין עליהן בראשי חדשים וחולו של מועד אין פוחתין ואין מוסיפין מפני בטול מלאכה במנחה בשבת ובמנחה יום הכפורים ובמנחת תענית משום אחור תפלת מנחה ובשני ובחמישי שבכל שבוע וחנוכה ובפורים אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן מפני בטול מלאכה.
וכתב הר"ם נ"ע כי טוב יכולין לקרות שני אחים בס"ת בזה אחר זה והבן אחר האב ואין מניחין מלעשות כן בשביל עין הרע.
וכתב ה"ר נתן והלין כהניא דמצלו ביומא דספרא ועומד אחד מן הקהל להקרות לא יאות עבדין אחר דפגמא ליכא כיון שנראה שאותו העומד לשמאל הקורא הוא החזן והקורא לימינו שנאמר מימינו אש דת למו. והיכא דאיכא כהן אחר קוראו. וגם חלקם אין להם לקחת ולא לשאל אם לא יתנו להם שנאמר חלקם שאלו בפיהם. ואף כי חלק אין להם בקריאה כי אם בשוים. ואם דחוקים הם לקרא יוציא הישראל ספר תורה מן הארון ויוליכנו על המגדל ויקרא הכהן.
ולא יהיה הקורא ולא המתרגם נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד ביראה. ירושלמי [מגילה פ"ד ה"א] ר' שמואל בר ר' יצחק על לבי כנשתא חזא בר נש קאי וקא קרי וסמך לעמוד' אמר ליה אסיר לך כשם שנתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה.
<h2>דף כא:</h2>
ולא יקראו שנים אלא אחד לבדו. קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל זה שנשתתק ומברך.
צבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא יושב וחוזר וקורא כסדר הזה עד שישלי' מנין הקוראים. והרא"ש ז"ל כתב מצוה לקרות כל אחד ואחד ואם אינו יודע לקרו' העולה בדקדוק על החזן לסייעו בלחש ואי נמי אם העולה לא גמי' נימא ליה החזן כל תיבה ותיבה בלחש והקור' יקרא בקול רם כי היכי דלשמעיה צבור ובהכי נפקי ידי חובתייהו.
ולא יהיו שני' מתרגמין כאחד.
ואין צבור פחות מעשרה ואין קורין פחות מעשרה פסוקים ולא יהיו הקורין פחות משלשה ולא יקרא הקורא פחות מג' פסוקים ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ופרשת ויחל והקרבתם ידועות ששם מתחילין לקרות ואין לחוש שמא יאמרו הראשון לא קרא אלא ב' פסוקים ופרשת וביום השבת צריך להתחיל בה או לסיים ותפסו לפי דמאן דעייל עייל ושאיל כך כתב הר' נתן ז"ל ואין מניחין בפרשה פחות מג' פסוקים.
וקורין בסדר הזה ג' ומברכין לפניה ולאחריה וקורין כל אחד שלשה פסוקים לכל הפחות בין כלם עד עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנין של בית הכנסת.
כיון שהתחיל הקורא לקרא בתורה אסור לספר בדבר הלכה אלא שישימו לבם למה שהוא קורא שנאמר ואזני העם אל ספר התורה. ויש אומרים כי זה היה לפי מנהגם שהיו נוהגין שהקור' ראשון היה מברך לפניה והמסיים לאחריה והאמצעיים לא היו מברכין כלל ולפי זה המנהג היה בדין שלא לספר כלל שמא יצטרך לעלות ולקרות ואם יספר בין שתי הברכות יהיה הפסק. ומכל מקום אדון לעשות כדעת הראשון אף לפי מנהגנו שלא לספר כלל. ומי שתורתו אומנותו מותר לעסוק בתורה בשעת הקריאה. והר' יצחק דקורבי"ל הוא בעל עמודי הגולה כתב וכשנפתח ספר תורה אסור לספר יש גורסין אפילו לדבר הלכה. ואם יש שם עשרה בני אדם מטין אזנם לתורה מותר לגרוס בנחת שאין לבטל מצות הקריאה. וגם מותר לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שחייב אדם להשלים הפרשה עכ"ל. ואסור להניח ספר תורה ולצאת בשעה שהקורא קורא שנ' ועוזבי ה' יכלו ובין גברא לגברא שרי.
<h2>דף כג.</h2>
והכל עולין למנין שבעה אפילו אשה או קטן אבל אמרו ז"ל אשה לא תקרא בצבו' מפני כבוד הצבור קטן היודע לקרו' ולמי מברכין עולה למנין הקוראין.
ואחר קריאת התורה אומר קדיש זוטא לעולם לבד ממנחתא דשבתא ודתעניתא לפי שאחרי קריאת' עומדין להתפלל אחריו [אין אומר] קדי' דאחר הקרי' עד עמדו לפני התיבה. וביום שיש בו הפטרה כגון שבת יעמוד המפטיר ויקרא במה שקרא המסיים שלשה פסוקים לכל הפחות ואם לא הפסיק הקדיש יוכל המפטיר להיות ממנין השבעה שהרי קרא בתורה ומברך לפניה ולאחריה כשאר הקורין. וכתב הר"ם נ"ע היכא שקראו ששה וסיימו את הסדר ואמר קדיש החזן שאינו צריך לקרו' עוד אחר אלא החזן יאמר פעם אחרת קדיש אחר המפטיר כי המפטיר עולה למנין ז' כדאיתא במגילה הכל עולין למנין שבע' אפילו אשה וקטן וכן פי' ר"ת ז"ל.
ומעמידין כהן קטן לקרות שמיני להיות מפטיר בנביא ואין בזה פגם כלל.
והמפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה אפילו ג' פסוקים וחוזר וקורא מה שקרו לפניו.
ולא יפטי' בנביא פחות מכ"א פסוקים ואם נשלם הענין בפחות מאלו דיו ואם קרא עשרה פסוקים ותרגמן או אחר עמו דיו ואפילו לא נשלם הענין.
ושאלו הר' אליהו מפרי"ש מפני מה אין אנו קורין פרשת שבת בשבת כמו פרשת ראש חדש בר"ח ופרשת רגל ברגל והשיב יש לומר לפי שכל קריאות שאנו קורין במוסף לכפרה הן באות כדאיתא פרק ב' דמגלה. וידבר משה אל בני ישראל את מועדי ה' מצותן שיהיו קורין כל אחת ואחת בזמנו ואמר נמי כבר תקנתי להם סדר הקרבנות כל זמן שיהיו קורין אותן מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני הלכך בר"ח או ביום טוב שחטא' קרב קבעו לקרות שקריאתן כפרה כהקרבתן אבל במוסף שבת שהן עולו' ואין חטאת קרב בהן אין לחוש בקריאתן כי לא לכפרה הן באות. ויש מפרשים לפי שאין בפרשת שבת כי אם ב' פסוקים ולכך לא תקנו לקרותה. והוא הדין דאף לדבריהם היה לנו לקרות ולהתחיל בפרשת התמיד כמו שאנו מתחילין בר"ח. כ"מ.
<h2>דף כג:</h2>
ואין צבור פחות מעשרה ואין קורין פחות מעשרה פסוקים ולא יהיו הקורין פחות משלשה ולא יקרא הקורא פחות מג' פסוקים ואין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ופרשת ויחל והקרבתם ידועות ששם מתחילין לקרות ואין לחוש שמא יאמרו הראשון לא קרא אלא ב' פסוקים ופרשת וביום השבת צריך להתחיל בה או לסיים ותפסו לפי דמאן דעייל עייל ושאיל כך כתב הר' נתן ז"ל ואין מניחין בפרשה פחות מג' פסוקים.
<h2>דף כד.</h2>
הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד ובלבד שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת ולא ישהא בדלוג אלא כדי שעור הקורא.
ומדלגין מענין לענין בנביא או מנביא לנביא בתרי עשר ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ושלא ישהה בדלוג אלא כדי שישלי' המתורגמן תרגומו ויש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים יחד והתורגם יתרגם שלשתן יחד ואם יהיו ג' פסוקי' שלשה פרשיות לא יקראם רק אחד אחד. ויברך המפטיר לפני ההפטרה ברכה אחת אשר בחר בנביאים טובים ומפטיר ואחר ההפטרה מברך ד' ברכות אלו צור כל העולמים ורחם על ציון ושמחנו ועל התורה ועל העבוד' ועל הנביאי' ועל יום המנוח הזה שנתת לנו ה' אלהינו לקדוש' ולמנוח' לכבוד ולתפארת וכו' וחותם בא"י מקדש השבת. בפסח ובשבועות ובסכות אומר ביו' חג פלוני הזה שנתת לנו ה' אלהינו לששון ולשמח' לכבוד ולתפארת וכו' וחותם ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים. ובשבת ויום טוב או בשבת וחולו של מועד אומר ביום המנוח הזה ויו' חג פלוני הזה שנת' לנו ה' אלהינו לששון ולשמחה לכבוד ולתפארת וכו' וחותם ברוך אתה יי' מקדש השבת ישראל והזמנים. ובראש השנה אומרים ביום הזכרון וחותם ודברך אמת וקיים לעד וחותם מקדש ישראל ויום הזכרון ואם חל להיות בשבת מזכיר שבת. וביום הכפורים אומרים ביום הכפורים הזה וכו' וחות' כי אתה סולחן לישראל מן העול' ומוחלן לשבטי ישורון מבלעדי' אין לנו מלך מוחל וסולח אלא אתה ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמו ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנ' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הכפורים. ובשבת ויה"כ מזכיר של שבת וכן במנחה. והטעם מפני מה אומרים במנחת יום הכפורים על התורה מה שאין כן בשאר תעניו' לפי שביום זה יוכל לחתום בה אבל בשאר תעניו' מה יחתום בה הלא אין ליום שם מיוחד שיחתו' בו המפטיר ולא המתפלל לפיכך אין אומרים אותה כלל ומסיימין מגן דוד. ובשבת שחרית נהגו לומר אחר ההפטרה מי שברך. ויש מקומו' שמברכין המלך ואח"כ הקהל והכל לפי המנהג.
בתשעה באב ובשאר תעניות אין אומרים ברכה רביעית כלל רק חותמין מגן דוד כאשר בארנו למעלה ואחר כן מחזירין הספר למקומו ואומרים יהללו וכו'.
<h2>דף כה.</h2>
ולא כל המקראות מתרגמין בצבור. מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם ועוד פסוק אחד ויגוף ה' את העם נקרין ולא מתרגמין.
<h2>דף כט.</h2>
ומפסיקים למועדות וראש השנה וביום הכפורים וקורין בענין המועד לא בסדר השבת אבל בראשי חדשים וחנוכה אין מפסיקין אבל מוציאין שני ספרים באחד קורא סדר השבוע ובשני מעין המאורע ובתענית וחנוכה ובראשי חדשים שחלו להיות בשני ובחמישי מפסיקין וקורין שלשה מעין המאורע.
<h2>דף כט:</h2>
וראש חדש טבת שחל להיות בחול מוציאין שני ספרי תורה וקורין באחד שלשה בענין ראש חדש ורביעי קורא בשני בחנוכה בענין היום. ואם חל להיות בשבת מוציאין שלשה וקורין באחד ששה בסדר השבוע ובשני קורא השביעי ובראשי חדשיכם. ויש אומרים שמתחילין וביום השבת ומפטיר קורא בשלישי בחנוכה ענין היום כדאמרינן תדיר. ושאינו תדיר תדיר קודם ונפקא לן בזבחים [פ"ט ע"א] מהאי קרא [במדבר כ"ח] מלבד עולת (החדש) [הבקר] אשר לעולת התמיד תעשו את אלה פי' תעשו המוספין ומלבד משמע אחר שהקרבתם התמיד תקריבו את המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא למילף ובשביל שהוא תמיד הקדימו הכתוב למוספין ומכאן אתה דן לכל דבר שהוא תדיר. ונהגו רז"ל היכא דמקלע יום [ר"ח] בשבת צריך להוציא שלשה ספרי' אם אין להם אלא שנים קורים בראשון וגוללין ונוטלין השני וחוזרין ונוטלין הראשון למפטי' ואין אומ' קדיש עד שיקרא פרשתו ומפטיר בנרות זכריה והפטרת ר"ח בטלה לפי שאין המפטיר קורא בתורה בשל ר"ח ובמסכת סופרים [פי"ב ה"ז] גרסינן שמפטיר בשל ר"ח ואנו לא כן נהגנו.
<h2>דף ל.</h2>
פרשת שקלים מוציאין שני ספרים באחד קורין ז' בסדר השבוע ומפטיר קורא בשני פרשת כי תשא עד סוף פסקא ומפטירין במלכים ויכרות ויש מתחילין בן שבע שנים ואם חל ר"ח אדר בשבת מוציאין שלשה ספרי תורות וקורין באחד ששה בסדר השבוע והשביעי קורא בשני ענין ר"ח ויש מתחילין וביום השבת ובשלישי קורא המפטיר פרשת שקלים ומפטיר ויכרות יהוידע. פרשת זכור מוציאין ב' ספרי תורה וקורין באחד שבעה בסדר השבוע והמפטיר קורא בשני בסדר כי תצא זכור אשר עשה לך עמלק עד סוף הסדר ומפטיר בשמואל פקדתי עד וישסף שמואל. פרשת פרה מוציאין שני ספרי תורה באחד קורין שבעה בסדר השבוע ומפטיר קורא בשני זאת חקת התורה עד והנפש הנוגעת תטמא עד הערב כי כל הפרשה מענין היום ומעשה בחזן שקרא ופסק להגר הגר בתוכם וגלל ס"ת וישב במקומו וקפד רבי על הדבר ואמר לא קריתם הפרשה כלה ודומה כאלו לא קרינ' כלל שלא אמרנו אלא רמז בעלמ' וחזרו ופתחו והתחילו בראש הפרשה והקורא ברך לפניה ולאחריה מטעם ר' וגמרו כל הפרשה עד תטמא עד הערב ומפטיר ביחזקאל בית ישראל יושבים על אדמתם עד דברתי ועשיתי. פרש' החדש מוציאין שני ספרי תורה באחד קורין ז' בסדר השבוע והמפטיר קורא בשני בסדר בא אל פרעה בפרשת החדש הזה לכם עד בכל מושבותיכם תאכלו מצות ואם חל ר"ח ניסן להיות בשבת מוציאין ג' ספרי תורה וקורין באחד ו' בסדר השבוע והשביעי קורא בשני פרש' ר"ח ויש מתחילין וביום השבת ובשלישי קורא המפטיר פרשת החדש הזה ומפטיר ביחזקאל בראשון באחד לחדש עד עולת תמיד.
<h2>דף לא.</h2>
ושמנה פסוקים שבסוף הסדר שהם מויעל משה עד ויהושע יחיד קורא אותן כמו שכתבנו למעלה.
ושאלו הר' אליהו מפרי"ש מפני מה אין אנו קורין פרשת שבת בשבת כמו פרשת ראש חדש בר"ח ופרשת רגל ברגל והשיב יש לומר לפי שכל קריאות שאנו קורין במוסף לכפרה הן באות כדאיתא פרק ב' דמגלה. וידבר משה אל בני ישראל את מועדי ה' מצותן שיהיו קורין כל אחת ואחת בזמנו ואמר נמי כבר תקנתי להם סדר הקרבנות כל זמן שיהיו קורין אותן מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני הלכך בר"ח או ביום טוב שחטא' קרב קבעו לקרות שקריאתן כפרה כהקרבתן אבל במוסף שבת שהן עולו' ואין חטאת קרב בהן אין לחוש בקריאתן כי לא לכפרה הן באות. ויש מפרשים לפי שאין בפרשת שבת כי אם ב' פסוקים ולכך לא תקנו לקרותה. והוא הדין דאף לדבריהם היה לנו לקרות ולהתחיל בפרשת התמיד כמו שאנו מתחילין בר"ח. כ"מ.
משה רבינו ע"ה תקן להם לישראל שיהיו קורין בכל מוע' ענינו ושואלין ודורשין בענינו של יום בכל מוע' ומוע' וקורין בפסח ביום ראשון מוציאין שני ספרי תורות וקורין באחת בפרשת משכו עד על צבאותם ובשני קורא המפטיר בפנחס בפרשת ובחדש הראשון ומפטיר ביהושע בפסח גלגל בעת ההיא. ואם חל להיות בשבת קורין ז' בספר ראשון ומוסיפין מן והיה היום הזה לכם לזכרון ולפיכך קורין אותה ביום ראשון לפי שמזכיר בה מכת בכורים שהיה ביום ראשון. ובשני קורא המפטיר כמו שכתבנו וכתב הר"ם נ"ע כשנותנין הספר השני לחזן לקרות אינו רשאי לפתחו ולהסיר ממנו המפ' עד שיגללו הראשון במפה ולעולם ביום שיהיה בו חובת היום אין אומרים קדיש עד אחר קריאת חובת היום. יום ב' מוציאין שני ספרי תורות וקורין באחת בסדר אמר אל הכהנים בפרשת שור או כשב וגו' וידבר משה את מועדי ה' לפי שיש בה ענין דין מצות ספירת העומר שהוא ענין היום ולא קפדינן לקרות קדש לי אע"פ שהיא קודמת בסדר הכתוב בתורה מהטעם שכתבנו ובשני קורא המפטיר כאתמול ומפטיר במלכים בפסח יאשיהו וישלח המלך עד וישלח אל קבר בני העם ומדלגין עד ויצו המלך את כל העם לאמר עשו פסח עד וכמוהו לא היה לפניו מלך יום שלישי הוא ראשון לחולו של מועד מוציאין ב' ספרי תורות וקורין באחת שלשה בסדר בא אל פרעה בפרשת קדש לי לפי שיש בה כמה ענינים מיציאת מצרים ובשניה קורא הרביעי והקרבתם עד סוף פסקא. יום ד' מוציאין שני ספרי תורות וקורין באחת ג' בסדר ואלה המשפטים בפרשת אם כסף תלוה עד לא תבשל גדי בחלב אמו לפי שמזכיר בה חג המצות ויום חמישי פסל לך. ויום ששי במדבר סיני שעל זה הסדר כתובות בתורה ובשניה קורא הרביעי כאתמול. ואם חל להיות יום ה' בשבת מוסיפין בפרשת פסל לך מן ראה אתה אומר וקורין בה ז' ובשניה קורא המפטיר והקרבתם ומפטיר ביחזקאל היתה עלי עד ונתתי רוחי בכם וחייתם. וכתב רב האיי גאון ז"ל כי הטעם לפי שעתידה תחיית המתים להיות בניסן. יום ו' מוציאין ב' ספרי תורה וקורין ג' בסדר בהעלותך ובפרשת במדבר סיני ובשניה קורא הרביעי כאתמול. יום ז' הוא יום טוב ראשון לאחרוני' של פסח ומוציאין ב' ספרי תורה וקורין באחת ה' בסדר ויהי בשלח עד כי אני ה' רופאך. ואם חל בשבת קורין באותה פרשה. ואע"פ שקדמה בסדר התורה לא נחוש לפי שביום שביעי עברו הים ואמרו עליו שיר' וכל הענין המבואר באות' פרש' ומפטיר קורא בשניה והקרבתם ומפטיר בשמואל וידבר דוד עד על כן אודך בגוים ומדלגין עד מגדול ישועות מלכו. יום ח' מוציאין ב' ספרי תורה וקורין באחת ה' בסדר ראה אנכי בפרשת כל הבכור עד סוף הסדר. ואם חל להיות בשבת קורין בה ז' ומוסיפין מן עשר תעשר ולכך נתקנה ליום אחרון לפי שהיא אחרונה בסדר התורה ומפטיר קורא בשניה כאתמול ומפטירין בישעיה עוד היום בנוב. סימן פרשיות של פסח משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא וכתב הרב בעל העטור שזה הסדר נוהג כשחל פסח באג"ז אבל אם חל בה' נוהג הסדר משך תורא פסל במדברא קדש בכספא שלח בוכרא ויש כותבין שאינו משנה לעולם הסדר לבד מאותו יום שבת אבל למחרתו חוזר לקדמותו. בחג השבועות ביום הראשון מוציאין שני ס"ת וקורין באח' ה' בסד' וישמע יתרו בפרש' בחדש השלישי עד סוף הסדר ומפטיר קורא בשני בפנחס בפרשת וביום הבכורים ומפטירין ביחזקאל ויהי בשלשי' עד ותשאני רוח. יום ב' מוציאין ב' ספרי תורה וקורין ה' בסדר ראה אנכי בפרשת כל הבכור ואם חל בשבת קורין בה ז' ומתחילין מן עשר תעשר ומפטיר קורא כאתמול וביום הבכור' ומפטירין בחבקוק תפלה לחבקוק עד למנצח בנגינותי. בתשעה באב מוציאין ס"ת וקורין בה ג' בפרש' כי תוליד בני' עד נותן לך כל הימים ומפטירין בירמיה אסוף אסיפם. למנחה מוציאין ס"ת וקורין בה ג' בסדר כי תשא הראשון מן ויחל משה עד לעשות לעמו והשני מדלג וקורא באותו הסדר בפרשת פסל לך עד אל מול ההר ההוא והשלישי קורא עד אשר אני עושה עמך וכסדר הזה קורא בכל מנחת תענית ובשחרית שלה' ומפטיר במנחה דרשו כמו שמפטירין במנחה שאר תעניות ובשאר תעניות אין מפטירין כלל בבקר. בראש השנה יום ראשון מוציאין שני ספרי תור' וקוראין באחד ה' בסדר וירא אליו בוה' פקד כמו שאמרו רז"ל [ר"ה י' ע"ב] בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה ואם חל בשבת קורין בה ז' ובשניה קורא המפטיר בסדר פנחס ובחדש השביעי עד סוף ההפסקה ומפטירין בשמואל ויהי איש אחד מן הרמתים. יום ב' מוציאין ב' ספרי תורה וקורין באחת ה' בפרשת והאלהים נסה עד סוף הסדר והטעם כדי לזכור עקדתו של יצחק ובשניה קורא המפטיר כאתמול ומפטיר בירמיה מצא חן במדבר. ביום הכפורים בשחרית מוציאין שני ספרי תורה באחד קורין ו' בסדר אחרי מות כל ענין יום הכפורים עד כמעשה ארץ מצרים ובשניה קורא המפטיר בסדר פנחס ובעשור לחדש ומפטיר בישעי' ואמר סולו סולו. במנחה קורין ג' בסדר אחרי מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסדר והטעם שמא יש אדם שנכשל בערוה ויזכר וישוב אל ה' וירחמהו ובמדרש טעם אחר למה קורין בעריות ביום הכפורים לומר רבון כל העולמים הן הזהרתנו שלא לגלות ערוה אף אתה אל תגל ערותנו ביום הכפורים ותכפר לנו על כל פשענו ואחד מן השלשה מפטיר ביונה בן אמתי. בסכות ביום ראשון מוציאין ב' ספרים באחד קורין ה' בפרשת שור או כשב ובשני קורא המפטיר בסדר פנחס ובחמשה עשר יום ומפטירין בתרי עשר הנה יום בא לה'. יום שני מוציאין ב' ספרי תורות וקורין ה' כאתמול בפרשת שור או כשב. ובשניה מפטיר כאתמול ומפטירין במלכים ויקהלו אל המלך שלמה. יום ג' שהוא ספק שני ראשון לחולו של מועד מוציאין ס"ת אחת וקורין בה ארבעה ראשון קורא ביום השני לוי ביום השלישי ישראל חוזר ביום השלישי ורביעי קורא הכל ביום השני וביום השלישי. יום רביעי שהוא ספק שלישי שני לחולו של מועד כהן קורא ביום השלישי. ולוי ביום הרביעי וישראל חוזר ביום הרביעי ורביעי ביום השלישי וביום הרביעי. יום ה' שהוא ספק ד' כהן קורא ביום הרביעי לוי ביום החמישי ישראל חוזר ביום החמישי ורביעי ביום הרביעי וביום החמישי. יום ו' שהוא ספק יום ה' כהן קורא ביום החמישי ולוי ביום הששי וישראל חוזר ביום הששי ורביעי ביום החמישי וביום הששי. יום ז' שהוא ספק ששי כהן קורא ביום הששי ולוי קורא וביום השביעי וישראל חוזר ביום השביעי ורביעי ביום הששי וביום השביעי. בשבת חולו של מועד בין פסח בין סכות מוציאין שני ספרי תורה וקורין באחת ז' בפרשת ראה אתה אומר והטעם מפני שיש בה את חג המצות תשמור ודרשו אותו רז"ל במסכ' מועד קטן [חגיגה י"ח ע"א] לרבות חולו של מועד ובשניה קורא המפטיר בסוכות ספקא דיומא ומפטיר ביחזקאל ביום בא גוג ורבינו האי גאון ז"ל כתב טעם לפי שעתידה מלחמת גוג ומגוג להיות בתשרי. יום שמיני שהוא חג העצרת מוציאין ב' ספרי תורה וקורין ה' בפרשת כל הבכור ואם הוא שבת מתחילין מן עשר תעשר וקורין בה ז' ובשניה קורא המפטיר בסדר פנחס וביום השמיני עד סוף הסדר. כתב טעם למה קורין כל הבכור ביום אחרון של פסח ושבועות וסוכות משום דכתיב באותה פרשת ושמחת בחגך ואח"כ כתיב והיי' אך שמח לרבות יום טוב האחרון [סוכה מ"ח ע"א] על זה סמכו ז"ל לתקן אותה לקרות באלו הימים כ"מ. והרב בעל האשכול ז"ל כתב דהאי דלא קרינן וביום השביעי וביום השמיני משום ספקא כמו בשאר הימים לפי שמאח' שעשינוהו קדש בתפלה וברכות ואמרנו את יום שמיני חג העצרת לא נעש' אותו חול להיות קורא בו ביום השביעי שהוא חול המועד ע"כ. ומפטירין במלכים ויהי ככלות. יום תשיעי הוא יום שמחת תורה והמנהג שקורין בו וזאת הברכה שהוא סיו' התורה ושמחין בו שמחה גדולה ולהרבות השמחה נהגו לקרות יותר ממנין הקורין ולהוסיף עליהן. ונהגו גם כן להסדיר כל אחד בליל יום תשיעי וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום לאור הנר על השלחן ואחר כך להתחיל מכל אחד מחמשה חומשי תורה כדי שלא יראה כמי שמסיים התורה והולך וכל זה על דרך ההגדה שאמרה תורה לפני הקב"ה נתתני לבניך וכבר סיימו לקרותי ושוב לא יהיה להם חפץ בי כ"מ.
בפורים קורין שלשה בפרש' ויבא עמלק בסדר ויהי בשלח ואע"פ שאין בה אלא תשעה פסוקים כיון דסליק ענינה מותר. בר"ח קורין ארבעה כהן קורא בפרשת (צו) [פנחס] ג' פסוקים ומסיים עולת תמיד ולוי חוזר פסוק ואמרת להם וקורא עד רביעית ההין וישראל עד לעולת התמיד ונסכה ורביעי פרשה ובראשי חדשיכם. ור"ח שחל להיות בשבת מוציאין שני ספרי תור' באחד קורין שבעה בפרשת השבוע ובשני קורא מפטיר ומתחיל ובראשי חדשיכם ויש אומרים שמתחיל וביום השבת ומפטיר בסוף ישעיה השמים כסאי עד סוף הספר. ואם חל ר"ח באחד בשבת מפטיר בשמואל מחר חדש והטעם כמו הזכרת ר"ח ויש חולקין בזה המנהג לפי שלעולם אין מפטירין אלא מענינא דיומא ומה דסליק מיניה וזאת אינה מאחת מהנה ולכך לא נהגו להפטיר מחר חדש אם לא בהיות ר"ח כמו היום וכן נהגו גדולי צרפת.
ובשניה קורא המפטיר כאתמול ומפטירין בראש יהושע עד חזק ואמץ וכתב הר' נתן ז"ל שמפטירין במלכים ויעמד שלמה עד בהוציאך את אבותינו ממצרים ה' האלהים והכי אמרינן במגלה לפי שכל אותו הסדר שעשה שלמה בבית המקדש היה בסוכות ראוי להפטירו בסכות אך בחומשין שלנו נרמז ויהי אחרי מות משה לפי שקם אחרי משה וזכרנו את מותו ולא יתכן שיש לנו להפטיר ממה דסליק מיניה. ויש שאומרים ג' פסוקים מראש יהושע ואחר כך ויאמר שלמה וטוב לאחוז מזה ומזה ע"כ. ואחר ההפטרה אומ' אשרי ואח"כ עומדים על המגדל עם ספר התורה גם נהגו להוסיף להוציא כל ספרי התורה אשר בתיבה ולעמד על המגדל כל הזקנים וס"ת בזרועם ומקוננים כל אחד על פטירת משה רבן של נביאים ומזכירין לטובה כל מי שנדבו לבו להקדיש ולעשות צדקה לכבוד האל ולכבוד החיים והמתים ואומר מצלאין ומתפללין על כל יש' ואומר מזמורים ואח"כ מחזירין הספרים למקומן ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף.
בחנוכה מוציאין ספר תורה וקורין בה ג' בסדר נשא ומתחילין לקרות כהן בפרשת ברכת כהנים וקורא עד ויקריבו אותם לפני המשכן ולוי קורא עד יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח וישראל ביום הראשון כל הפרשה. ויש מקומות שאין מתחילין רק מתחלת החנוך שהוא מביום כלות משה וכהן קורא עד לפני המשכן ולוי עד לחנוכת המזבח וישראל ביום הראשון. ויש מקומות שכהן קורא מביום כלות משה עד לחנוכ' המזבח ולוי וישראל קורין בין שניהם ביום הראשון ביום השני כהן ולוי קורין ביום השני וישראל ביום השלישי כאדם שקורא בתורה ויש נוהגין שחוזר ישראל בכל יום הפרשה שיקראו כהן ולוי ועל הדרך הזה ילכו כל המנהגות כל החנוך עד סוף הסדר. ויש נהגו להוסיף לקרות את השלישי מפרשת בהעלותך עד כן עשה את המנורה. ומנהג יפה להשלים ענין החנוך ולקרות בענין הנרות. וסמך למנהג זה מצאנו במדרש כיון שבאו כל נשיאי השבטים והקריבו איש את קרבנו לחנוכת המזבח ושבטו של לוי לא הקרי' חלש' דעתו של אהרן על שלא זכו בני שבטו להקריב לחנוכת המזבח והקדוש ברוך הוא הניח דעתו ואמר לו שעתידין בני בניו לעשות חנוך אחר בפני עצמן וזהו חנוכת הנרות שעשו חשמונאי ובניו שהיו מזרעו של אהרן ולז' נסמכה פרשת הנרות לחנוכת המזבח לכך נראה שמנהג יפה הוא. ועוד מצאנו במדרש רבי תנחומא אמר רבי שמואל ב"ר נחמני לשלשה חדשים נגמ' מלאכת המשכן תשרי מרחשון וכסליו ובפסיקתא איתא במדרש ותשלם כל המלאכה מאד עמקו מחשבותיך אמר רבי חנינא בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן ונעשה המשכן מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה וכל זמן שהיה מקופל היו ישר' ממללין על משה ואומרין שאין לו כח להקימו או שמא יש בו דופי והקב"ה היה מעכב הקמתו עד ניסן שבו נולדו אבותי' ונגאלו ישראל ממצרים וכיון שהקימו משה בניסן לא דברו עליו מאותה שעה ואילך וחדש כסלו נתרעם על הדבר כיון שבו נגמרה מדוע לא זכה בהקמתו ואמר לו הקב"ה עלי לשלם מה שהפסדת ושלם לו חנוכת בית חשמונאי ומזה הטעם אנו קורין בחנוכת בית חשמונאי בסדר חנוכת המזבח. שבת של חנוכה מוציאין שני ספרי תורה קורין באחת ז' בסדר השבוע ובשני קורא המפטיר בחנוכת הנשיאים ענין היום ואם יהיו שני שבתות בחנוכה עושין כסדר הזה ומפטיר בנרות זכריה מן רני ושמחי עד תשואות חן חן לה ובשבת שניה מפטיר נרות שלמה מן ויעש חירום עד להיכל זהב ואף על פי דנרות שלמה קדימי והיה בדין לקרותן בשבת ראשונה כיון דנבואת זכריה היתה על חורבן בית שני שבו היה נס חנוכה קורין בה בשבת ראשונה.
<h2>דף לא:</h2>
ושבת שיש בו חתן נהגו להפטיר לכבוד החתן שוש אשיש עד ומשו' חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ואח"כ מפטירי' הפטרת סדר השבוע מתחלה ועד סוף ומברך לאחריה. ויש מקומות שנוהגי' להפטיר הפטרת סדר השבוע ולברך לאחריה כל ברכותיה ואחר הברכות אומר לכבוד החתן פיוט אחד ואחר הפיוט אומר שוש אשיש ויש מקומו' שאין אומרי' פיוט כלל אלא תיכף שגמר המפטיר בא"י מקדש השבת אומרים שוש אשיש והכל לפי המנהג. ובשבת שיש בו שני סדרים מחוברים נהגו לומר הפטרת הסדר השני. לעולם סדר ההפטרות מפנחס ועד סוכו' דש"ח נו"ע ארק' שד"ש דברי שמעו חזון נחמו ותאמר עניה אנכי רני קומי שוב' דרשו שוש. שבת שלפני ראש השנה מפטירין שובה ובשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים דרשו כדאמרינן [ר"ה י"ח ע"א] בהמצאו אלו עשרת ימי תשובה. ואם יש שבת בין יום הכפורי' לסכו' קורין האזינו ומפטירין שוש אשיש משום דכתיב לך אכול בשמחה לחמך ואם אין שבת ביניהם יאמר במקו' דרשו ודרשו הלא היא בצו' גדליה ויש שמפטירי' וידבר דוד ואין מדלגי' ממנה כלו' שירה לשירה. ולכך תקנו' בסדר הזה שהאומר לעני המחזר על הפתחי' למחר אתה מלך אינו מאמין שנא' ולא שמעו אל משה מקוצר רוח לכך אמר לו בתחלה לא עזבתיך ואח"כ נחמה על ידי הנביאים ואח"כ הוא עצמו אנכי אנכי ואחר פוסק לה טובות קומי רני שוש ויש אומרים שוש אשיש לפני ר"ה משום דכתיב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שבוטח בהקב"ה ואינו מתפחד אפילו מיום הדין ולבלתי הפסיק בנחמתא דהכי איתא בפסיקתא תלתא דפורענותא ושב דנחמתא ותרתי דתיובת' ודרשו בין ר"ה ליום הכפורים. ושובה בין יום הכפורים לסכות שיפה תשובה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין וכשאין שבת ביניהם אומר שובה בין ר"ה ליום הכפורים ודרשו הלא היא בצום גדליה. ומקום שנהגו לעשות שני חזנים אחד ליוצר ואחד למוסף הראשון מקרא בתורה ואחרי קריאת התורה וההפטרה אומר מי שברך ואשרי ויהללו ומחזיר הספר למקומו ואח"כ יעמוד השני ויאמר קדיש זוטא ויתפלל תפלת מוסף.
וקללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם אלא אחד קורא אותן ומפסיק בפסוק שלפניהם ובפסוק שלאחריהם ובקללות שבמשנה תורה אם רצה להפסיק בהן פוס' אבל המנהג שלא להפסיק אבל היחיד קורא אותן.
נחזור לענין ראשון כל העולה לקרות בתורה מתחיל בדבר טוב ומסיים בדבר טוב.
עזרא תקן לישראל שיהיו קורין קללות שבספ' ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה כדי שתכלה שנה וקללותיה. והמנהג הפשוט שיהיו קורין במדבר סיני קודם עצרת. ואתחנן אחר ט' באב אתם נצבים קודם ראש השנה צו קודם הפסח בשנה פשוטה לפיכך יש שבתות שקורין שחרית ב' סדרים כגון תזריע ומצורע אחרי וקדושים בהר ובחקותי וכיוצא בהן עד שישלימו כלן בשנה אחת ויקרא אותן הסדרי' בעונתן. מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשני ובחמישי ובשבת הבאה כיצד שבת ראשון קורין בראשית ובמנחה ואלה תולדות נח י' פסוקים או יות' וכן בב' וה' וכן לשבת הבאה בשחרית מתחילין ואלה תולדות נח עד סוף כל הסדר ועל דרך זו קורין כל השנה.
ואמו רב כהן צדק אין מנהג לקרא בתור' ביום טוב במנח' שלא תקן עזרא אלא במנחת שבת. ויום טוב שחל להיות בשבת קורין במנח' בפרשה הראויה לאותה שבת כשאר שבתות השנה דספר תורה משום שבת מקרי.
<h2>דף לב.</h2>
ואין הקורא רשאי לברך קודם שיפתח ספר תורה ויביט במקום שיקרא בו ואחר כך מברך וקורא ואחר הקריאה גולל הספר ומברך לאחריה.
ועומד הקורא ופותח הספר לראות מה יקרא בו וגוללו ומברך יש אומרים שלא יגלול אותו אלא פותח ורואה ומברך וכן דעת הר"ם ז"ל. ויש אומרים שיש לו להפך פניו שלא יראה כאלו הברכו' כתובות בתוכה. ופותח החזן ברכו את ה' המבורך. וכתב ה"ר נתן ז"ל וצריך שיאמר ברכו בקול רם כדי להוציא אותם שלא שמעוהו ועוד שאין לאומרו כי אם בעשרה ואם אמרו בלחש הוי יחי' ולא הועיל גם אותם שלא שמעוהו ושומעין אומרים ברוך ה' המבורך אין להם לומר כך מאחר שלא שמעו הברכ' אלא כשסיי' החזן לעולם ועד אומר אמן כדאמר גבי ברכ' זימו' שאם בא אחד ומצא שמברכין נברך שאכלנו או ברוך שם כבוד מלכותו וכו' ואם בא כשהוא אומר ברוך הוא שאכלנו אומר אמן על כן טוב לאומרו בקול רם ויענה החזן וכל השומעים ברוך ה' המבורך לעולם ועד ומברך אשר בחר בנו. ועונה החזן וכל השומעים אמן ופותח הספר וקורא בסדר ג' פסוקים לכל הפחו' וקורא בלחש ושליח צבור בקול רם כדי שלא יתבייש הקורא אם לא יקרא בדקדוק ואחר כך גולל הספר ומברך לאחרי' אשר נתן לנו תורת אמת ועונה החזן וכל השומעים אמן. וכ' הר"ש ואף הוא עונה אמן אחר עצמו. ואם היה צריך להודות אומ' הגומל לחייבים טובות שגמלני ברחמיו וברוב חסדיו. ועונין החזן וכל הקהל אמן צור שגמל' כל טוב הוא יגמלך סלה חן וחסד אמן. וד' הם צריכים להודות יורדי הים. הולכי דרכי' כשמגיעין לישוב ויש נותנין שיעור להליכתן עד פרסה. והיוצא מבית האסורים והחולה שנתרפא. ובירושלמי משמע שאפילו חש בראשו או בעיניו צריך להודות. כ"מ. וצריך להודות בפני עשרה או יותר ועל זה נהגו להודות אחר קריאת התורה לפי שגם הוא בי' או יותר. וצריך שיהיו שם שני זקנים שנ' ובמושב זקנים יהללוהו.
ולא יתרגם החזן עצמו כדאמרי' בירושלמי [מגילה פ"ד ה"א] ר' חגי בר רב יצחק על לבי כנשתא חזא חזנא דקאי ומתרגם ולא קאי בר נש תחותוי אמר ליה אסיר לך כשם שנתנה על ידי סרסו' כך אנו צריכין לנהוג בה. ולא יתרגם מן הכתב אלא בעל פה כדאמרינן בירושלמי [שם] ר' שמואל בר רב יצחק על לבי כנשתא חזא חד סופר מושיט תרגימו מגו ספרא אמר ליה אסיר לך דברים שנאמרו בפה בפה ודברים שנאמרו בכתב בכתב. וכן כתב הר"ם במז"ל ואין הקורא רשאי להיות מסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגו' כתוב בתורה.
צבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא יושב וחוזר וקורא כסדר הזה עד שישלי' מנין הקוראים. והרא"ש ז"ל כתב מצוה לקרות כל אחד ואחד ואם אינו יודע לקרו' העולה בדקדוק על החזן לסייעו בלחש ואי נמי אם העולה לא גמי' נימא ליה החזן כל תיבה ותיבה בלחש והקור' יקרא בקול רם כי היכי דלשמעיה צבור ובהכי נפקי ידי חובתייהו.
ונהגו להיות המסיים גולל ספר תורה. והמנהג להיות משי' פניו כלפי פניו עד אחר הגלילה ויצ' לנו המנהג ממה שאמרו ז"ל כשהוא מהדקו מהדקו מבפנים. ונהגו שיאמר הגולל בשעת הגלילה לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וכל הפרק עד ומהללי' לשם תפארת'. והטעם לפי שבכל פסוק מהן מצינו מלבוש במקום אחד ואומר אותה כשהוא מלביש הספר.
כתב הר"ם במז"ל כל הגדול מחברו בחכמה ומנין קודם לקרות והאחרון הוא שגולל הספר הוא שנוטל שכר כנגד כלם לפיכך עולה ומשלים גדול שבצבור.
ולא יהיה הקורא ולא המתרגם נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד ביראה. ירושלמי [מגילה פ"ד ה"א] ר' שמואל בר ר' יצחק על לבי כנשתא חזא בר נש קאי וקא קרי וסמך לעמוד' אמר ליה אסיר לך כשם שנתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה.
